שי- שירותי סיעוד בע"מ נ' פינה חמה בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

1.בורר נתן פסק בוררות בהעדר צד. הפסק ניתן בתוך המועדים שנקבעו לבוררות. הצד האחד הגיש בקשה לאישור פסק הבורר. הצד האחר, הרואה עצמו נפגע ממתן הפסק, הגיש לבורר בקשה לבטלו.

האם מוסמך הבורר ליתן החלטה במסגרת הבקשה שהוגשה בפניו (לביטול הפסק שניתן בהעדר) על אף שהוגשה לבית המשפט בקשה לאישור פסק הבורר?

מה הדין כאשר הבקשה לביטול הפסק שניתן בהעדר הוגשה לבוררלאחר שהמועד לקיום הבוררות כבר תם?

אלו הן השאלות העומדות במרכז ההחלטה שלהלן.

2. שי שירותי סיעוד בע"מ (המשיבה שלפני, להלן – "שירותי סיעוד") הגישה לבית משפט זה בקשה לאישור פסק בוררות שניתן על ידי הבוררת, עו"ד גב' יהודית קורן, ביום 2.2.2012 (הפ"ב 12090-04-12). פסק הבוררות ניתן בעקבות אי הגשת תצהירי עדות ראשית, לאחר שהוגשה בפני הבוררת בקשה למתן פסק בורר בהעדר ולא התקבלה תגובה מצד המבקשים שלפני.

בבקשה שלפני עותרים המבקשים לכך שבית המשפט יימנע מאישור פסק הבוררות עד למתן החלטתה של הבוררת במסגרת בקשה לביטול פסק הבוררות שניתן בהעדר, שהוגשה בפניה.

שירותי סיעוד מתנגדת לבקשה.

3.שירותי סיעוד מתנגדת לבקשה שלפני, בתמצית, בעיקר בשל הטענה כי הן הסכם הבוררות והן סמכותה של הבוררת פקעו עם מתן פסק הבוררות.

לחילופין, טוענת שירותי סיעוד כי הסכם הבורות וסמכותה של הבוררת פקעו עם הגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות לבית משפט זה.

4.לאחר עיון בנימוקי הבקשה ובתגובת שירותי סיעוד הגעתי למסקנה כי מן הדין לקבל את הבקשה ולהורות על עיכוב ההכרעה בשאלה אם לאשר את פסק הבוררות אם לאו עד למתן החלטתה של הבוררת בבקשה שהוגשה בפניה לביטול הפסק שניתן בהעדר צד.

סבורני כי דין טענותיה של שירותי סיעוד להדחות לאור הוראת סעיף 15(ב) לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן – "החוק"). וכך אומר הסעיף הנדון:

"פסק בוררות שניתן אחרי דיון שהתנהל בהעדר בעל-דין או בהעדר טענותיו, רשאי הבורר, על פי פניית בעל-דין שהובאה לפניו תוך שלושים יום מהיום שנמסר לו העתק הפסק, לבטלו ולחדש את הדיון, אם שוכנע שבעל-הדין נעדר או לא טען טענותיו מסיבה מוצדקת"סמכויו.

סמכויו

טענותיה של שירותי סיעוד מתייחסות, הלכה למעשה, לשלושה עניינים שונים: האחד, סמכותה של הבוררת לבטל את הפסק שניתן בהעדר גם אם המועד לקיום הבוררות כבר תם; השני, סמכותה של הבוררת לחדש את הדיון למרות שהמועד לקיום הבוררות תם; השלישי, סמכותה של הבוררת לבטל את הפסק שניתן על ידה למרות שהוגשה לבית המשפט בקשה לאישור הפסק.

באשר לעניין הראשון, סבורני כי אף אם הבורר נתן את פסקו בדקה האחרונה של היום האחרון שנועד לקיום הבוררות, מוסמך הבורר, מכח סעיף 15(ב) לחוק, לבטל את הפסק שניתן בהעדר. והדברים פשוטים: כשנתן הבורר את פסקו הוא היה מוסמך, מבחינת המועדים למתן הפסק, לעשות כן. החוק - ולא הסכמת הצדדים - הסמיכו אותו, בסעיף 15(ב) לחוק, לבטל את הפסק שניתן בהעדר אם שוכנע שבעל הדין נעדר או לא טען טענותיו "מסיבה מוצדקת". מטבע הדברים, על פי ההגיון והשכל הישר, ההחלטה בדבר ביטול הפסק יכול שתעשה אף אם בינתיים תם המועד לקיום הליכי הבוררות. שאם לא תאמר כן, תמצא מרוקן מתוכן את הוראת סעיף 15(ב) לחוק.

באשר לעניין השני: לעניות דעתי, אף אם הבוררת תבטל את הפסק שניתן על ידה בהעדר צד, אין בעצם ביטול הפסק כדי להסמיך אותה לחדש את הדיון אם המועדים שנקבעו לקיום הבוררות תמו. סבורני שכדי שהבוררת תהיה מוסמכת להמשיך ולדון בסכסוך שנמסר להכרעתה, לאחר שהפסק בוטל, יש צורך בהסכמת הצדדים להאריך את המועד לקיום הבוררות או בשימוש בסמכויות הבוררת שבפסקה טו' לתוספת הראשונה לחוק (אם לא נוצלה עד תום) או על ידי פניה לבית המשפט לפי סעיף 19(א) לחוק.

באשר לעניין השלישי: כל עוד לא אושר הפסק על ידי בית המשפט, פתוחה הדרך לבעל הדין לבקש מן הבורר לבטל את פסקו. רק משאושר הפסק על ידי בית המשפט, פוקעת סמכותו של הבורר להוסיף ולדון בעניין. בהקשר זה ראו דברים שכתבתי באב"ע 6174-10-11 משרד עו"ד דן ביין נגד י.א. גלבוע בע"מ ואח', (פורסם ב"נבו" ביום 16.11.2011).

5.אחרית דבר

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: